המפתח הוא חלק מהקוד: אין פיתוח אובייקטיבי. תוכנה אינה כלי, אלא טביעה בינארית של מצב רוחו, לחץ הדם וכעסו של המתכנת באותו יום.

הכאוס קדוש: אם אלגוריתם שקוף מדי, זה חשוד. קוד גונזו אמיתי הוא כמו ג’ונגל: מסוכן, חשוך, ורק יוצרו יודע היכן המלכודות.

בדיקות על שרת הייצור: בדיקות יחידה הן ספורט לפחדנים ולבירוקרטים. מתכנת הגונזו האמיתי מנפה שגיאות ישירות בייצור, בין צרחות המשתמשים.

התיעוד הוא בדיה: ההערות המצורפות לקוד אינן הסברים, אלא מונולוגים פנימיים, מניפסטים פוליטיים או קריאות לעזרה. מי שאינו מבין את הקוד אינו ראוי להשתמש בו.

המצביע (pointer) הוא האדון: השתמש בשפת תכנות שאינה מגבילה אותך! ניהול ישיר של הזיכרון הוא ערובה לחירותך. השימוש בטיפוסים בטוחים הוא רק כבל. השתמש בכתובות זיכרון כאילו אין מחר. ה-Memory Leak הוא הצעקה שלך שאיש אינו שומע.

ארכיטקטורה מבוססת קפאין: איכות הקוד עומדת ביחס ישר לכמות הממריצים שנצרכו וביחס הפוך למספר שעות השינה.

הודעת שגיאה כאמנות: הודעת השגיאה לא צריכה לעזור, אלא לזעזע. המשתמש צריך לחוש את הבוז של המכונה ושל יוצרה בכל Runtime Error.

לעולם אל תנקה (Refactor): מה שכתבת פעם במצב של טראנס הוא קדוש. אם תיגע בו כדי שיהיה „יפה יותר“, תהרוג את נשמת התוכנה.

המועד האחרון הוא רק הצעה: מתכנת הגונזו אינו עובד לפי השעון, אלא רוכב על גלי ההשראה והבהלה. הקוד מוכן כאשר המפתח קורס.

התוכנה צריכה להיות בלתי צפויה: בתוכנית גונזו טובה יש תמיד מעט אקראיות. אם בכל לחיצה על כפתור קורה אותו הדבר, זה מוצר תעשייתי משעמם, לא אמנות.

אחריות? מחוץ לתחום: הסכם הרישיון צריך לכלול סעיף אחד בלבד: „אם זה פועל, זו הבעיה שלך.“ המפתח אינו אלוהים, אלא רק עד לחורבן המכונה.

אסטרטגיית היציאה: כשהפרויקט קורס, אל תסביר את עצמך. מחק את היסטוריית ה-Git, שרוף את הכונן הקשיח ומצא מקום במקסיקו שאין בו קליטה סלולרית.